תקן חשבונאות בינלאומי IAS 36 (להלן: "התקן") קובע כי לצורך בחינה לירידת ערך, מוניטין (שנוצר בעת רכישת חברה או פעילות עסקית), יוקצה ממועד הרכישה לכל אחת מהיחידות המניבות מזומנים אשר חזויות ליהנות מהסינרגיות של עסקת הרכישה.
הליך הזיהוי של יחידה מניבת מזומנים הינו הליך קריטי, מכיוון שהוא משפיע על מדידת ירידת הערך וכפועל יוצא על רווחיות החברה, הונה העצמי ולעיתים גם על יכולת החברה לעמוד באמות מידה פיננסיות.
התקן מציין כי צריך להיות קשר בין הרמה שבה נבדקת ירידת ערך של המוניטין והרמה המשמשת לצרכי הדיווח הפנימי המשקפת את הדרך בה הישות מנהלת את פעילותה ושאיתה המוניטין צריך להתקשר באופן טבעי.
התקן דורש לאמוד סכום בר-השבה[1] של נכס בכל עת שקיים סימן המצביע על אפשרות של ירידת ערכו של נכס זה, ובמקרה של מוניטין או נכס בלתי מוחשי בעל אורך חיים בלתי מוגדר – אחת לשנה ועד תום השנה בה נעשה ה- PPA, או אם מתעוררים סממנים – בתקופות תכופות יותר.
למרות שנקודת הפתיחה של התקן היא כי יש לבחון נכסים לירידת ערך באופן אינדיבידואלי, אין זה אפשרי במקרים רבים להעריך את סכום בר ההשבה של נכס יחיד. כאשר לא ניתן לאמוד את סכום בר ההשבה של הנכס הבודד, יש לבחון את ירידת ערכו של אותו הנכס כחלק מיחידה מניבת מזומנים אליה הוא שייך.
יחידה מניבת מזומנים מוגדרת כקבוצת הנכסים המזוהה הקטנה ביותר, המניבה תזרימי מזומנים חיוביים (Inflows) משימוש מתמשך, שהם בלתי תלויים בעיקרם בתזרימי המזומנים החיוביים מנכסים אחרים או מקבוצות נכסים אחרות.
כאמור, הליך הזיהוי של יחידה מניבת מזומנים הינו הליך קריטי. הגורם אשר עושה זאת צריך להיות אחד שמכיר את דרך קבלת ההחלטות, בעל ידע נרחב בפעילות התפעולית של החברה ובדרכי הניהול. לעניין זה יש לזהות תתי יחידות בישות. על מנת לעשות זאת, בשלב הראשון יש לרדת עד רזולוציית הנכסים הנמוכה ביותר המניבה תזרימים חיוביים. קבוצה זו של נכסים תיחשב יחידה מניבה.
בזיהוי היחידות יש להפעיל את מערכת השיקולים הבאה:
- חוזים כלפי חיצוניים או תלות – כלומר, התקשרות חוזית מחייבת, או תלות מעשית, אשר יוצרת תלות של יחידה אחת באחרת. במילים אחרות, אפילו וניתן לזהות יחידה מניבת מזומנים, אך פעילותה של זו מותנית חוזית, או בפועל, בפעילותה של אחרת, יהיו שתיהן יחידה מניבת מזומנים אחת.
- שוק פעיל – האם כל מחלקה מהווה יחידה נפרדת או מדובר על יחידה אחת? התשובה – תלוי אם יש שוק חיצוני פעיל למוצרי המחלקה. במידה ואין תלות בין המחלקות, וקיים שוק חיצוני פעיל למוצרי המחלקות, הרי שמדובר ביחידות שונות. אם אין שוק חיצוני פעיל, הרי שמדובר ביחידה מניבת מזומנים אחת. התקן קובע כי אם קיים שוק פעיל למוצרים המיוצרים על ידי נכס או קבוצה של נכסים, אזי נכס זה או קבוצה זו של נכסים יזוהו כיחידה מניבת מזומנים, אף אם חלק או כל המוצרים הללו משמשים לצרכים פנימיים. בבסיס קביעה זו עומדת ההנחה שקיום שוק פעיל למוצרים משמעו שאותה קבוצה של נכסים יכולה לייצר תזרימים שהינם בלתי תלויים בעיקרם בשאר הנכסים בישות באמצעות מכירת המוצרים בשוק הפעיל.
- דרך קבלת ההחלטות – דרך קבלת ההחלטות בישות מעידה על חלוקת היחידות בו. יחידות עצמאיות הן כאלו אשר החלטות פרטניות מתקבלות לגביהן, ללא תלות ביחידות האחרות בישות. האופן בו הישות מנהלת ומפקחת על עסקיה (כמו לדוגמה לפי קו מוצרים או מיקום) עשוי לתרום בזיהוי יחידות מניבות מזומנים.
מלבד מערכת השיקולים המפורטת לעיל, ניתן להעזר בשאלות הבאות לצורך זיהוי היחידות:
- א. כיצד החברה מנהלת את פעילותן של החברות הבנות/יחידות נמוכות יותר, כלומר, כיצד מוכן המידע לצרכי הדיווח הפנימי?
- ב. באיזו רזולוציה מסופק המידע להנהלה – ברזולוצית חברה הבת, לקוח, אזור גיאוגרפי, תחום פעילות?
- ג. אלו יחידות מניבות מזומנים נהנות מהסינרגיות שנוצרו הודות לרכישה מהפריה הדדית?
- ד. מהם מגזרי הפעילות של החברה בדוחות הכספיים? כמפורט להלן, אסור שהיחידה מניבת מזומנים אליה יוקצה המוניטין תהיה גדולה יותר ממגזר פעילות בודד.
הערות נוספות:
- חשוב מאוד שיחידה מניבת מזומנים תהא מזוהה באופן עקבי בין שנה לשנה.
- התקן קובע שיחידה מניבת מזומנים היא היחידה המינימלית של נכסים המפיקים תזרים מזומנים עצמאי. אולם, הוא מדגיש כי לעולם היא לא יכולה להיות גדולה ממגזר כהגדרתו ב- IFRS 8 (מגזרי פעילות).
באופן עקרוני, כאשר מודדים יחידה מניבת מזומנים, עדיף למדוד רק את הנכסים אשר נמצאים בתחולת התקן. אולם, שוב, לעיתים השווי ההוגן משקלל גם נכסים אחרים. לכן נמדוד את הסכום בר ההשבה של כל היחידה, אבל במידה ויש ירידת ערך, נייחס אותה אך ורק לנכסים שבתחולת התקן.
[1] סכום בר השבה מוגדר בתקן כגבוה מבין שווי שימוש ושווי הוגן בניכוי עלויות מכירה.
