תקן חשבונאות בינלאומי מספר 36,ירידת ערך נכסים (להלן: "התקן" או "IAS 36"), מספק הנחיות ברורות בנוגע לאופן בדיקת ירידת ערך נכסים, בין אם מדובר בנכסים מוחשיים ובין אם מדובר בנכסים בלתי מוחשיים.
אחת הסוגיות אשר פעמים רבות קיים קושי מעשי ביישום הנחיות התקן לגביה, היא סוגיית המיסים. ההתייחסות למסים בתקן היא אמביוולנטית שכן מחד, נכסי מסים נדחים אינם מצויים בתחולת התקן (התקן מפנה לעניין נכסי מסים נדחים לתקן חשבונאות בינלאומי 12 מיסים על ההכנסה). מאידך, באופן פרקטי, פעמים רבות לא ניתן (ואף לא נכון) להתעלם מנושא המסים בעת בדיקת ירידת ערך. נתייחס כעת ל- 3 סוגיות מיוחדות בנושאי מסים העולות באופן תדיר בפרקטיקת בדיקת ירידת הערך ונציג דרכי התמודדות עימן.
1. תזרימי המזומנים ושיעור ההיוון
פעמים רבות חברות נדרשות במסגרת בדיקת ירידת הערך, לאמוד את שווי השימוש של היחידה המניבה מזומנים, כאומדן לסכום בר ההשבה שלה (כחלופה לשווייה ההוגן אשר פעמים רבות אינו בנמצא). התקן מגדיר שווי שימוש (Value in use) כערך הנוכחי של תזרימי המזומנים העתידיים, החזויים לנבוע מנכס או מיחידה מניבה מזומנים. כן קובע התקן כי אומדנים של תזרימי המזומנים העתידיים המשמשים לאמידת שווי השימוש לא יכללו תשלומי או תקבולי מסים על הכנסה שכן שיעור הניכיון בו נעשה שימוש לצורך היוון תזרימי צריך להיות שיעור לפני מס.
הנחייה זו של התקן היא לכאורה מובנת ואינה משתמעת לשתי פנים. דא עקא, קיים קושי פרקטי באמידת שיעור ניכיון לפני מס שכן שיעור הניכיון נאמד במרבית הפעמים תוך שימוש במודלים סטטיסטיים (מודל נפוץ בו נעשה שימוש בפרקטיקה הינו מודל ה- CAPM) ובהתבסס על תשואות היסטוריות בשוקי ההון. שיעורי הניכיון הנאמדים באמצעות המודלים הללו הינם, במרבית המקרים, שיעורי ניכיון לאחר מסים.
טעות נפוצה העשויה להביא לעיוות התוצאות הינה לאמוד את שיעור הניכיון לאחר מס, ולעקר ממנו את השפעת המס באמצעות חלוקתו באחוז המשלים את שיעור המס ל- 100% (לדוגמה היום, ב- 77%)
דרך ההתמודדות המקובלת בפרקטיקה עם בעיה זו הינה לאמוד את תזרימי המזומנים לאחר מס ולהוונם בשיעור היוון לאחר מס, בכדי להגיע לשווי השימוש. עם קבלת תוצאות שווי השימוש מבוצע תהליך איטרטיבי במהלכו מוצאים מהו שיעור ההיוון לפני מס המביא את ערכם הנוכחי של תזרימי המזומנים לפני מס לתוצאות שווי השימוש שהתקבלו.
2. נכסי והתחייבויות מסים נדחים
בהתאם לתקן, עם אמידת סכום בר ההשבה של היחידה המניבה מזומנים, יש להשוותו לסכום ערכם הפנקסני (Book Value) של נכסיה, בכדי לבדוק האם נדרש לרשום ירידת ערך בגינם.
הכלל המנחה לאגרגציה פנקסנית שיש לבצע, בכדי להשוות את הערך בספרים של היחידה המניבה מזומנים לסכום בר ההשבה שלה, הוא כי השווי הפנקסני של היחידה ייקבע על בסיס עקבי עם הדרך בה חושב הסכום בר השבה של היחידה.
אחת מהשאלות המתעוררות בעת סכימת הערך הפנקסני של נכסי היחידה היא כיצד מתייחסים לנכסי/התחייבויות מסים נדחים. נביא כאן 2 דוגמאות נפוצות וכן את אופן הטיפול המומלץ בהן.
דוגמה אחת היא נכס מס נדחה שנרשם במאזני החברה בגין צפי למימוש הפסדים עסקיים מועברים לצורכי מס. נכס כזה נרשם בהתאם לציפיות החברה למימוש ההפסדים במהלך השנים הבאות ומבלי להוונם. השאלה המתעוררת היא האם יש להביא באומדני תזרימי המזומנים החזויים המשמשים לאמידת שווי השימוש את מגני המס בגין נכס המסים הנדחים?
אנו סבורים כי הטיפול הנכון בנכס מס נדחה בגין הפסדים להעברה הינו לא לכלול את התזרים החיובי הצפוי לנבוע לחברה ממנו (בשל ניצולו כאשר צפויה הכנסה חייבת) במסגרת אומדני תזרימי המזומנים המשמשים לצורך אמידת שווי השימוש, מחד. מאידך, אנו סבורים כי אין להתחשב בערכו הפנקסני בעת ביצוע אגרגציה של נכסי היחידה המניבה מזומנים.
בין הסיבות לטיפול כזה, ניתן למנות את:
- הפער הקיים בד"כ בין ערכו החשבונאי של נכס המס הנדחה בגין הפסדים להעברה לבין ערכם המהוון של מגני המס הצפויים לנבוע ממנו.
- הקושי לייחס הפסדים להעברה לקבוצה של נכסים וחוסר היכולת למכור קבוצה של נכסים יחד עם הפסדים להעברה.
- טיפול זה תואם את הנחיות התקן ביחס לנכסי מסים נדחים.
3.התחייבויות מסים נדחים
דוגמה אחרת היא התחייבות מסים נדחים שנרשמה בגין פער בין בסיס המס של נכס לבין יתרתו החשבונאית. אחת מהאפשרויות להיווצרות פער כזה היא בעת הקצאת עלות רכישה במסגרתה מזוהים ומוערכים נכסים בלתי מוחשיים (דוגמת קשרי לקוחות, מותג, קשרי ספקים וכו') אשר הינם ברי פחת לצרכים חשבונאיים אך אינם מזוהים ומוכרים לצורכי מס. לפיכך, בעת ההכרה לראשונה בנכסים אלו, הישות נדרשת ליצור התחייבויות מסים נדחים בשל הפער בין ערכם החשבונאי לבין בסיס המס שלהם.
מתעוררת השאלה האם יש להביא במסגרת האגרגציה הפנקסנית של נכסי יחידה מניבה מזומנים, כחלק מבדיקת ירידת ערך, אף התחייבויות מסים נדחים שנוצרות בנסיבות שתוארו?
אנו סבורים כי הטיפול הנכון במקרה כזה מחייב התייחסות ליתרת המסים הנדחים שנוצרה בגין נכסים בלתי מוחשיים שזוהו ונאמדו בהקצאת עלות רכישה, במסגרת האגרגציה הפנקסנית של נכסי היחידה.
יש לזכור כי זקיפת ההתחייבות בגין מסים נדחים עם ההכרה בנכסים הבלתי מוחשיים לא "העלימה" שווי, שכן רישום ההתחייבות הביא לגידול בערכו של המוניטין. לפיכך, התעלמות מיתרת ההתחייבות בגין מסים נדחים במסגרת האגרגציה הפנקסנית של היחידה המניבה מזומנים, עשויה ליצור חוסר הקבלה בין סכום בר ההשבה של היחידה המניבה מזומנים לבין ערכה הפנקסני. יתר על כן, התעלמות כזאת אף מביאה לתוצאה לפיה היה על החברה לבצע ירידת ערך כבר ביום הראשון לביצוע העסקה, תוצאה אשר אינה רצויה ואינה סבירה.
